הר הבית

לא הרבה אנשים מכירים את הר הבית ועוד פחות מזה - העולים לבקר במקום. בסיור שלנו נכנס להר, שעליו עמדו שני בתי המקדש של היהודים ונראה את השרידים המעטים מאותה התקופה, נכיר את המבנים החדשים יחסית שהוקמו במקום נאז המאה ה7 לספירה ונראה את השינויים שעובר ההר בשנים האחרונות.
על פי המקרא, כאשר חולקו הנחלות לשבטי ישראל, הייתה ירושלים עיר יבוסית שלא סופחה לנחלת אחד השבטים. ירושלים היבוסית לא כללה את הר הבית בתוכה וההר עצמו היה שייך מבחינה גאוגראפית לשבט בנימין שלא הקים עליו שום מבנה או יישוב.
על פי המסופר בתנ"ך, אחרי כיבוש ירושלים בידי דוד, קנה דוד המלך על פי ציווי גד הנביא, את גורן ארונה היבוסי בכסף רב, בנה על הר הבית מזבח. דוד רצה להקים על הר את בית המקדש, אבל על פי צו אלוהי נמנע הדבר ממנו כיוון שהשתתף בהרבה מלחמות. דוד התחיל בהכנת התשתית לבניית המקדש ושלמה בנו הקים אותו בפועל.
בית המקדש שימש כמרכז פולחני ודתי, שבו נמצאו הכהנים והחכמים. מבנה בית המקדש היה על פי תבנית המשכן אותו הקים משה במדבר סיני, אך בממדים גדולים יותר ובשכלול ופאר רבים יותר. המקדש עמד על תילו עד 586 לפנה"ס, עת ערך נבוכדנאצר מלך בבל מסע עונשין נגד ירושלים המורדת. נבוכדנאצר החריב את העיר ואת המקדש ובזז אותם, העיר התרוקנה והעם היהודי יצא לגלות בבל.
כלי המקדש שימשו את האצולה הבבלית ואחר כך את האצולה הפרסית במסיבות שלהם עד שכורש מלך פרס, פרסם את הצהרתו המתירה ליהודים לחזור לארצם ולבנות את ירושלים ואת המקדש. השבים מבבל יכלו לקחת את כלי המקדש השדודים וגם קיבלו סיוע ממלכתי כדי לבנות את המקדש השני.
הר הבית במאה ה19הר הבית במאה ה19

על פי המקרא, הקימו השבים את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס. הוא היה קטן יחסית לבית המקדש הראשון, ושימש כמרכז רוחני, ציבורי, משפטי וכלכלי, שבו ישבו הסנהדריות השונות, הקטנות והגדולות. במשך רוב שנות קיומו התקיים בו הפולחן היהודי, גם תחת שליטים זרים. הדבר הופר בידי אנטיוכוס הרביעי בשנת 169 לפנה"ס, כאשר ניסה ליוון את היהודים. אנטיוכוס הפך את מקדש ה' למקדש זאוס ובכך עורר את המרד המקבי. החשמונאים שיחררו את ירושלים והר הבית ואגב כך זכו לעצמאות מדינית. הר הבית הורחב בתקופה שלאחר מכן ומקדש התחיל להיות מרכז מדיני ורחוני גם ליהודי התפוצות וגם למתיהדים רבים.
באביב 63 לפנה"ס עלה עם צבאו מדמשק גנאיוס פומפיוס מגנוס המפקד הרומאי של אסיה הקטנה, לאחר שהתערב במלחמת האחים שניהלו אחרוני החשמונאים. פומפיוס נתקל בהתנגדות עזה מצד המגנים היהודים שהתבצרו בהר הבית ורק אחרי שלושה חודשי מצור הצליח לפרוץ להר וטבח שם באלפי יהודים.
הר הבית עבר הרחבה משמעותית בתקופת מלכותו של הורדוס המלך וניתן לומר שניבנה מקדש חדש. הורדוס שינה לחלוטין את הטופוגרפיה של אזור הר הבית לצורך הרחבת בית המקדש. על פי המשנה במסכת מידות, היה הר הבית רבוע, וממדיו היו כ-250 על 250 מטרים, הורדוס הרחיב את שטח הר הבית משלוש רוחותיו (עיקר ההרחבה הייתה לכיוון דרום, וצפון, והרחבה מועטת הייתה לכיוון מערב). המלך שיטח את שטח ההר ע"י חציבות מצד צפון וע"י הרמת קירות תמך עצומים בצדדים האחרים. בחומה המזרחית של הר הבית ניתן לראות עד ימינו את התפר בין הבנייה החשמונאית לבין הבנייה ההרודיאנית המרחיבה את הר הבית לכיוון דרום. תפר זה נמצא 32 מטרים צפונית לקצה הדרום מזרחי של חומת הר הבית של ימינו. בעקבות עבודות הבנייה העצומות, הפך מקדש הורדוס לפנינה אדריכלית, ונודע כמתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק . גם בזמן מותו של הורדוס בשנת 4 לפני הספירה, נמשכו עבודות הבנייה של מתחם הר הבית עוד כמה עשרות שנים.
הפנינה האדריכלית לא השתמרה זמן רב והמקדש נהרס בשנת 70 לספירה ע"י רומאים בעקבות מרד כושל שפרץ ביהודה בשנת 67. המקדש נבזז ונשרף והרומאים עשו ניסיון להרוס גם את שטח הר הבית. הם הצליחו באופן חלקי, אבל כיוון שלא היה בידיהם חומר נפץ –לא יכלו להרוס עד היסוד את קירות התמך העצומים, לכן נשארו כותלי הר הבית עד ימינו.
בשנת 130 לספירה ביקר הקיסר אדריאנוס בארץ והחליט להקים בירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה. חלק מהחוקירם משערים שהוא התכוון לבנות על הר הבית מקדש ליופיטר ובכך עורר את מרד בר כוכבא. לא ידוע אם המורדים הצליחו לשחרר את הר הבית והאם התחילו לבנות את בית המקדש השלישי בשנים בהם הצליחו להדוף את הצבא הרומי.
עם הכרזת הנצרות לדת הרומית הרשמית על ידי הקיסר קונסטנטינוס בצו מילנו ב-313 לספירה, נעשתה ירושלים עיר קדושה לנצרות ובהדרגה הוקמו בה כנסיות רבות מסביב להר הבית שנותר בחורבותיו, כעדות דוממת לנפילתם של היהודים, דוחי ישו, וכהתגשמות נבואתו על חורבן המקדש היהודי. בשנת 333 ציין ביומנו נוסע אנונימי מהעיר בורדו כי עוד ניתן לראות את סימני ההרס והחורבן על ההר. כמו כן, הוא מציין שעל ההר מצויים פסלים של אדריאנוס, וכן "אבן נקובה" אליה באים היהודים פעם בשנה למושחה בשמן, ולקונן על החורבן. בשנת 361 לספירה ביקש הקיסר יוליאנוס, כחלק ממאבקו בנצרות, לבנות את בית המקדש היהודי מחדש, אך הניסיון נכשל בעקבות שריפה פתאומית שפרצה במהלך הבנייה ומותו של הקיסר בשדה קרב. וכך הרעיון של בית המקדש הרביעי ירד לטימיון.
הר הבית דגם בית שניהר הבית דגם בית שני

לפי הדעה המרכזית במחקר הר הבית בתקופה הביזנטית היה שומם, אזור בלתי מיושב ואף מזבלה עירונית. כל ספרות הנוסעים אינה מזכירה כל פעילות על ההר, לא כנסייה או פעילות דתית ולא שוק או פעילות מסחרית. גם במפת מידבא המתארת את ירושלים בתקופה הביזנטית לא מופיע הר הבית בכלל וכיוון שגודל האלמנטים במפה מבטא את חשיבותם, חסרונו מבטא את חוסר חשיבותו באופן כללי.
אולם, בפרויקט סינון עפר הר הבית בהנהלת גבריאל ברקאי ויצחק דבירה (צויג) התגלה ממצא עשיר מהתקופה הביזנטית, כולל חלקי פסיפס, קרמיקה, מטבעות ושרידי מבנים גדולים שיכולים לרמז על קיומה של כנסייה על הר הבית. בנוסף לכך פרסם יצחק דבירה תצלומים מתוך ארכיון מחלקת העתיקות המנדטורית המעידים על גילויה של רצפת פסיפס שתוארכה למאה ה-5 לסה"נ בשטח ההר. הרצפה נחשפה מתחת לריצוף הקדום של מסגד אל אקצא במסגרת בעבודות שיפוץ שנערכו במקום על ידי הוואקף האיסלמי לאחר רעידת האדמה בארץ ישראל בשנת 1927. כך נותרת חידה מדוע התעלמה ספרות הנוסעים מכנסייה על הר הבית, אם אכן היא הייתה קיימת.
אחרי הכיבוש המוסלמי, בשנת 638 לספירה, החלו המוסלמים לבנות בהר הבית מסגדים ומבנים מוסלמים. בדרום הר הבית הוקם מסגד אל אקצא, בתחילה, כמבנה עץ. תאריך הקמתו אינו ידוע, ומסורות מסוימות מקדימות אותו עד ימי עומר בן אל-ח'טאב. בשנת 679, העיד הנזיר ארקולף שראה את המבנה. מאז כיבוש ירושלים ע"י המוסלמים הותר ליהודים לעלות להר הבית ואפילו לעבוד בתחזוקת המסגדים שבהר. בתקופה האומיית נבנו מסגד אל אקצה וכיפת הסלע (כיום כיפת הזהב) בגלל סיבות פוליטיות ומלחמות פנים איסלאמיות.
בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים במסע הצלב הראשון. הצלבנים נכנסו להר הבית וטבחו בשטחו באלפי תושבי ירושלים. על כיפת הסלע הניחו הצלבנים צלב מוזהב גדול שלימים הפך לסמל ממלכת ירושלים, ומאוחר יותר לסמל המסדר הפרנציסקני. בדרום הר הבית הם קבעו את המטה המרכזי שלהם בארץ ישראל ולחלל הגדול שבפינה הדרומית מזרחית בהר קראו בטעות אורוות שלמה. הצלבנים שינו חלק ניכר מהמבנים בהר הבית והשפיעו על האדריכלות המוסלמית המאוחרת.
בתקופה הממלוכית נבנו המקשתים סביב הבמה המרכזית והסתיו לאורך הכותל המערבי ועוד כמה מבנים אחרים בשטח ההר. בתקופה הזאת כוסה הכותל המערבי ע"י בנייה מוסלמית צפופה עד כי לא ניתן היה לראות את הקיר מימי הבית השני
ירושלים, והר הבית בכללה עברה לידי האימפריה העות'מאנית והסולטאן סלים הראשון בשנת 1517 ללא זעזועים רבים. סולטן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים מחדש ושיפץ את חומת הר הבית כחלק מהפרוייקט. בשנת 1839, בעקבות רפורמות באימפריה העות'מאנית, ניתנה הרשות ללא-מוסלמים להיכנס למתחם הר הבית, ובכך התאפשר לראשונה חקר הר הבית.
בתקופת הכיבוש הבריטי שאף המופתי הירושלמי חג' אמין אל חוסיין, להקים בהר הבית "פנתיאון" לגדולי האסלאם והאומה הערבית. במסגרת זו פעל להבאתו לקבורה במקום של מאולנה מוחמד עלי, מנהיג המוסלמים בהודו שמת בלונדון ב-1931. בהמשך אותה שנה איפשר מחווה דומה כלפי מלך חיג'אז ואבי השושלת ההאשמית, חוסיין בן עלי, שמת בגלות בעמאן. ב-1934 הובא לקבורה במקום דודו של המופתי, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית וראש עיריית ירושלים מוסא כאט'ם אל-חוסייני.
ב1948 כבשו חילי הלגיון הירדני את הר הבית ועם חלוקתה של ירושלים בתום מלחמת העצמאות, עבר הר הבית, כיתר חלקי העיר העתיקה, לתחום שליטתה של ממלכת ירדן. ב-20 ביולי 1951 נרצח עבדאללה הראשון מלך ירדן ביריות בעת ביקור בהר הבית לעיני נכדו חוסיין, בעת שעמד להיכנס לתפילה במסגד אל אקצה. ההתנקשות בוצעה בידי קבוצת מתנקשים פלסטיניים, שהיו בקשר עם המופתי.
בין השנים 1958-1962 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות בכיפת הסלע שבמרכז הר הבית, בתמיכה כוללת של העולם המוסלמי. במסגרת עבודות השיפוץ הוחלפה כיפת העופרת האפורה של המבנה בכיפת אלומיניום מוזהב, מה שהעניק למבנה ולהר הבית כולו את החזות הזוהרת המוכרת כיום.
במלחמת ששת הימים כבשו כוחות הצנחנים את ההר, ומפקדם, מרדכי גור הכריז אמירה שנכנסה לזיכרון הלאומי: "הר הבית בידינו".

בניית אתרים ודפי עסקים ואוהדים לפייסבוק סטודיו לעיצוב גרפי , בניית אתרים ובניית דפים עסקיים ודפי אוהדים לפייסבוק - Dstudio